עצות להורים בתקופת חירום.
אזעקות- טילים- הורה שיוצא למילואים- ידיעות על הרוגים ועל איומים מצד גורמים עוינים, כל אלה יחד ולחוד מערערים את תחושת הביטחון וגורמים למתח- לחרדה. טבעי שבתקופת חירום כל בני המשפחה חשים בחרדה ובמצוקה. גם ההורים והבוגרים במשפחה עלולים להרגיש שהם מאבדים את היכולת לתפקד. למרות זאת, על ההורים לזכור שעליהם מוטלת האחריות לדאוג לרווחה הנפשית של הילדים. על ההורים לגייס את כל המשאבים שברשותם כדי לעזור לילדים להתמודד עם המצב. ביכולתם של ההורים לעזור לילדים למצוא את מקורות החוסן. חשוב שהבוגרים במשפחה יזכרו שביכולתם לשפר את הרווחה הנפשית של הצעירים והפחות בוגרים. מעניין שבמילה חרדה נמצאות המילים רד וחד- כלומר ישנה ירידה חדה. נפילה. וכדי להחזיר למי שנמצא בחרדה את תחושת הביטחון צריכים לעזור לו לקום ולהרגיש שיש לו יכולת לעמוד על הרגליים- יכולת להמשיך וללכת...
אם כך- מה כדאי לעשות? 1.מקורות החוסן: בכדי להרגיע את האחר צריכים קודם כל ללמוד להרגיע את עצמנו. חשוב שנהיה מודעים למקורות החוסן האישיים שלנו.א. ישנם שזקוקים לאוזן קשבת- ישנם שנרגעים באמצעות מוסיקה- יש באמצעות ספורט... ישנם בנתינה .. דווקא בתקופה של איומים ושל ירידות למקלטים- חשוב למצוא את הזמן האישי שבו כל אחד ממלא את המצבר. ב. כדאי לאמץ משפטים מעודדים ומחזקים. במקום לומר "סוף העולם הגיע" וכ'... אפשר לומר : "יהיה בסדר" "קשה- אבל אני לא נשבר/ת" "קשה – אבל אני חזק/ה" "עכשיו קשה- אבל אנחנו מצליחים להתגבר" "יחד אנחנו חזקים" " אחרי הלילה מגיע היום...." וכ'... 2. תרומה ומועילות : בתקופה של אירועים חיצוניים דרמטיים- הקושי הגדול הוא תחושת איבוד השליטה בחיים. חוסר השליטה הוא אחד הגורמים לתחושת המצוקה. שימו לב- במילה מצוקה יש את המילה מצוק – וגם המילה קצה – כלומר התחושה היא שעומדים בקצה של מצוק- וזה בהחלט מפחיד. לכן חשוב להחזיר את תחושת השליטה. איך מחזירים את תחושת השליטה? בכך שמרגישים יכולת. ילד שמרגיש שהעזרה שלו משמעותית וחשובה מרגיש יכולת. לכן אפשרו לילדים (בכל גיל) להרגיש שהם תורמים ומועילים. בקשו מכל הילדים לעזור – ותנו לכל ילד תפקיד. לדוגמא: לכבות את האור/גז כשיורדים למקלט./לדאוג במקלט לשחק עם הילדים היותר קטנים./לבקש מהם לחזק ולדאוג למצב הרוח של היושבים בממ"ד/במקלט./לבקש מהם לעזור לקשישים שבבית. 3. תקשורת מחזקת: -חשוב לשתף את הילדים ולספר להם מה קורה. כשלא מדברים ומשתפים הילדים עלולים לדמיין מציאות שהיא עוד יותר מאיימת. -חשוב לשתף בעובדות ולא לייפות או לשקר. ילדים צריכים להרגיש שיש להם על מי לסמוך. ברגע שהם יבינו ש"עובדים" עליהם הם יאבדו אמון. -הוו דוגמא לרוגע ולשליטה. זכרו – הילדים צופים בכם ושואבים מכם את הכוחות. -היו כנים- שתפו את הילדים בחששות ובעיקר בדרכים שלכם להתגבר על החששות. -עודדו את הילדים לדבר ולשתף. תנו לגיטימציה לדבר על רגשות. "זה בהחלט לא נעים" "זה טבעי להרגיש פחד" -העלו למודעות את מקורות החוסן של הילדים- שאלו אותם "איך אתם עוזרים לעצמכם להתגבר על הפחד"? "מה עוזר לכם להרגיש יותר שלווים/בטוחים?" -למדו את הילדים לחזק את עצמם - למדו אותם לומר לעצמם- "יש לי את הכוחות להתמודד" עודדו אותם לומר את המשפט הזה כ"מנטרה". -הזכירו לילדים את כוחותיהם. ספרו להם על ההצלחות שלהם בעבר. על מצבים שבהם גילו תושייה. 4. גייסו סבלנות: כשטילים מתעופפים מעל הראש- בהחלט נורמטיבי לפחד- והפחד יכול לבוא לידי ביטוי בדרכים גופניות. ישנם ילדים שעלולים לחזור להרטבה. שימוש במוצץ – מציצת אצבע - גמגום. ישנם שחרדים להיות לבד. כל התופעות הללו עשויות להימשך גם כשהאיום מוסר והחיים חוזרים למסלולם. חשוב לזכור שהילדים הם לא "רובוטים" ולכל ילד יש את הקצב האישי שלו לחזרה לתפקוד. המבוגרים בסביבת ילד שכזה יכולים לעזור לו אם יגייסו הרבה הרבה סבלנות. אסור לשדר תחושה של אכזבה או תסכול. דווקא בתקופה שכזו הילד זקוק למבוגר שיעזור לו למלא את מצברי הכוח. בכל מפגש עם ילד שמתקשה שדרו לו שאתם מבינים את הקושי- שאתם מאמינים בו-ושאתם בטוחים שהוא ימצא את הכוחות להתגבר. רק הבנה – אמפטיה - עידוד – סבלנות ותמיכה יעזרו לילד לחזור להתנהגות בוגרת ולשליטה בעצמו. 5. תחושת שייכות : על פי הגישה האדלריאנית, הדבר המהותי והחשוב לכל אדם היא תחושת השייכות. תחושת השייכות מתחזקת כאשר היחיד מרגיש ב 3 מעגלי החיים (משפחה- חברה ועבודה )שהוא שותף מוערך. לכן ככל שהילדים ירגישו במעגל המשפחתי אהובים- נחוצים – תורמים- מועילים – מוערכים- כך ימצאו בתוכם את הכוחות. שימו לב לעשייה משותפת: להכין יחד ארוחות. לנקות יחד. לשחק . לא לשכוח - שירה/מוסיקה מחזקת ומעודדתי לחזק ולהתחזק.והכי חשוב- כדי להרגיע את הילדים השתמשו בהרבה מגע – רוך וחום.
ענת אשד (.M.A חינוך) יועצת להורים ולצוותים חינוכיים מגשרת בגירושין
www.anateshed.co.il
